ב - 12 השעות הראשונות שלאחר הניתוח רצוי להחליף את החבישות הקרות על העיניים. לצורך החבישות האלה מומלץ להשתמש במטליות (גאזות) טבולות במי קרח.

במקום הגאזות אפשר להשתמש גם במסכת-עיניים מיוחדת שעשויה מג'ל שקופא בקלות. מסכות כאלה מיועדות בדרך כלל לסובלים ממיגרנות ואת יכולה לשאול את הרופא שלך איפה את יכולה למצוא מסכה כזו.

דרך נוספת לחבישה קרה של העיניים היא להניח עליהן שקיות של ירקות קפואים (כמו סנפרוסט). את השקיות האלה לא מניחים ישירות על העין אלא עוטפים קודם במטלית נקיה או בנייר סופג. יתרונן של השקיות הוא בעובדה שהן מתאימות את עצמן לצורת האיבר שעליו הן מונחות. חסרונן, שהוא גם חסרונה של המסכה, קשור בהתחממות המהירה יחסית שלהן.

באותן 12 שעות ראשונות רצוי לשכב עם ראש מורם, למרוח מדי פעם שכבה עדינה של משחה אנטיביוטית על העפעפיים וכאמור - להניח עליהן חבישות של מי קרח.

בדרך כלל מרגישים בסדר. ההתאוששות מהניתוח מהירה, ותלויה יותר בסוג ההרדמה ובחומרי ההרגעה מאשר בניתוח עצמו.

בעיקרון אפשר לפתוח את העיניים מיד בתום הניתוח. אבל, יש הרבה גורמים שיקשו עלייך לעשות זאת: המשחה, הנפיחות של העפעפיים, הבצקת של הלחמית. לכן, גם אם תוכלי לפתוח את העיניים לא תוכלי לראות באופן חד וברור. מצד שני, אין צורך להזמין מקל נחייה לבן. מספיק שיהיה איתך מישהו שיוכל ללוות אותך למכונית וממנה הביתה.

התפרים מסולקים 3-5 ימים אחרי הניתוח.

כמו מתאגרף אחרי סיבוב לא טוב בזירה או כמו אשה מוכה: עם עיניים נפוחות ו"פנסים" בעיניים.

שטפי הדם התת-עוריים (ה"פנסים") נספגים בדרך כלל תוך שבוע עד שלושה שבועות אחרי הניתוח.

הנפיחות, שיכולה להיות גם בלחיים, יורדת בהדרגה במהלך חודש עד שלושה חודשים.

גם הצלקות משתפרות לאיטן, ובדרך כלל אחרי כחצי שנה הן כמעט ואינן נראות לעין.

התוצאה הסופית, כמו בניתוחים פלסטיים אחרים, נראית רק מספר חודשים אחרי הניתוח.

לצלקות יש מהלך ריפוי משלהן. בהתחלה הן נראות דקיקות, כמו קו עדין. אחרי זמן לא רב הן מתעבות, מתבלטות והופכות אדומות יותר. בשלב הסופי, ובהדרגה, האודם נעלם, הצלקות הופכות שטוחות, בהירות ודקיקות יותר, ובסופו של דבר נראות כמעט כמו אותו קו עדין שהיו בהתחלה.

ברוב המקרים אין צורך באשפוז לאחר הניתוח. משך השהייה בבית החולים תלוי בסוג חומרי ההרדמה וההרגעה שניתנו לך, והוא נע בין שעתיים ל – 6 שעות.

נשים שיש להן מחלות רקע – כלומר, מחלה כרונית שאפשר לחיות איתה בשלום אבל שיש חשש שניתוח יפר את האיזון שלה (כמו מחלת לב מאוזנת) - צריכות להשאר בבית החולים תחת השגחה רפואית למשך לילה אחד.

בכל מקרה, גם אם את משתחררת מבית החולים אחרי כמה שעות, כדאי מאוד שיהיה איתך מישהו שיוכל להסיע אותך הביתה ולעזור לך שם בלילה הראשון.

כן, והן מתבטאות קודם כל בראייה.

לאחר הניתוח יש טשטוש קל בראייה, לפעמים ראייה כפולה, וגם רגישות ונטייה לסינוור.

הטישטוש בראייה, שיכול לקרות ובאותה מידה יכול גם לא לקרות, יכול להמשך בין כמה שעות למספר ימים.

מדובר בטישטוש קל שנובע מהמתח המוגבר של העפעפיים. המתח הזה לוחץ על גלגל העין ובעקבותיו משתנה חדות הראייה. התחושה היא כאילו צריך להחליף משקפיים. אין טעם לרוץ ולעשות זאת משום שהתופעה חולפת מעצמה אחרי מספר ימים.

לעיתים הצטברות נוזלים (בצקת) גורמים אף הם להפרעה בראיה.

מתי אפשר להתרחץ ולחפוף ראש? למחרת הניתוח.

בשבועיים הראשונים שאחרי הניתוח רצוי להימנע משימוש בעדשות מגע. עם משקפיים אין בעיה.

להתאפר, לעומת זאת, אפשר כבר אחרי 3 - 4 ימים. יש להקפיד להשתמש בתכשירי איפור היפואלרגנים (שנבדקו ונמצאו כאלה שאינם גורמים לרגישות יתר). באותה מידה חשוב לבדוק שניתן להסיר את האיפור הזה בקלות. שפשוף חזק של העפעפיים עלול לעשות נזק.

תלוי עד כמה את רוצה שיראו. אם את מוכנה ללכת לעבודה עם משקפי שמש, את יכולה לעשות זאת כבר אחרי 3-4 ימים. אם החלטת שאת לא רוצה לחשוף את דבר הניתוח חכי שבוע, ואז תוכלי ללכת לעבודה בלי משקפי שמש ועם איפור קל.

העיקרון שצריך להדריך אותך הוא ש"לא יעלה לך הדם לראש".

בזמן מאמץ פיזי – ולא חשוב אם זה אירובי או ספונג'ה – עולה לחץ הדם, ובמקרה שלך זה לא טוב. עלייה בלחץ הדם עלולה לגרום לדימומים במהלך השבועיים הראשונים, ומזה צריך להמנע.

לכן, כל פעילות פיסית מתונה כמו הליכה, שטיפת כלים, גיהוץ או קיום יחסי מין מותרת.

אחרי שבועיים ניתן לחזור לפעילות פיזית אירובית ואנאירובית (כמו הרמת משקולות או סחיבת ארגזים מהסופר). אחרי 6 שבועות אפשר לחזור לפעילות פיזית מלאה שכוללת הכל: קרב מגע, משחקי כדור, ג'ודו, כל מה שהיית רגילה לעשות לפני.