לפני ניתוח הרמת מצח וגבות

לפני ניתוח הרמת מצח וגבות
מה צריך לעשות לפני הניתוח?
לחפוף את הראש פעם או פעמיים.
לא למרוח על הפנים לא קרם ולא איפור.
לצום כ- 6 שעות לפני הניתוח. הכוונה היא לצום מלא, כולל שתיה.
לצבוע את השיער. לא, לא באופן מיוחד. אבל, אם את כן צובעת את שערך על בסיס קבוע, זה הזמן "לעשות שורשים" כי אחר כך לא תוכלי לעשות זאת למשך ארבעה – ששה שבועות. להכין בגדים שלא צריך ללבוש דרך הראש. וזה כולל גם כותנות לילה וגם חולצות טריקו (אלא אם כן יש לה מחשוף V). אחרי הניתוח ראשך יהיה חבוש, וגם כשיסירו את התחבושות לא כדאי יהיה לטלטל, להניע או אפילו לגעת בו אם לא ממש מוכרחים. להפסיק לקחת אספירין ונגזרותיו (בהתיעצות עם הרופא המטפל), להפסיק תוספי מזון כשבועים לפני הניתוח.

מה עושים בניתוח?
מוציאים עודפי עור
מחלישים ומסלקים חלק מהשריר שגורם לקמטים במצח.
שריר המצח, המרים את הגבות, הוא שריר רחב ודק שמורכב מהרבה סיבים שמחברים בין הגבות לקרקפת. בניתוח חורצים את שריר הזה לרוחבו, מסלקים חלקים ממנו, וכך מונעים ממנו לפעול במיטבו. כלומר, הוא כבר לא יוכל לייצר קמטים כל כך טוב. את השריר שבין הגבות לעומת זאת מנסים להוציא בשלמותו. למה רק "מנסים"? כי אף פעם לא מוציאים אותו באמת בשלמותו. הרעיון הוא להוציא ממנו כמה שיותר, אבל יחד עם זאת להשאיר תנועתיות במקום. הבעיה היא שאם לא מוציאים מספיק מהשריר נשאר הקמט .

ומה עושים עם עודפי העור?
בניתוח ממוצע מוציאים בין 2 ל – 3 סנטימטרים של עור קרקפת. דיי הרבה בהתחשב בעובדה שמדובר באיזור כה קטן (גבות ומצח, להזכירך). את העור העודף גוזרים וזורקים. את הקצוות מחברים זה לזה בסיכות מתכת. כן, כן, במהדק סיכות (stapler). זה רק נשמע מוזר וזה לא כואב. לא כשמהדקים, לא כשמוציאים ולא בכלל. היתרון הגדול של החיבור בסיכות האלה הוא הפגיעה המינימלית בזקיקי השיער הסמוכים לחתך. כלומר, בזכות הסיכות, שלא פוגעות בזקיקי השיער, יוכל שערך לשוב ולצמוח גם ממש ליד הצלקות. תפירה בחוט ומחט, לעומת זאת, עלולה לפגוע בזקיקי השיער, ולהשאיר אותך עם צלקת רחבה יותר ונטולת שיער.

איפה מתבצע החתך?
החתך ה"קלאסי" (שבוצע לראשונה ב - 1962) מתבצע כ- 6 ס"מ מגבול הקדמי של השיער. כלומר, בתוך שיער הראש, ובמרחק 6 ס"מ מהמצח.
נא לא לדאוג: אין סכנה של תגלחת וקרחת. הניתוח מתבצע בתוך השיער, ללא כל גילוח שהוא.
חתך מסוג זה גורם להגדלת המצח. לכן, אם יש לך מצח גבוה מלכתחילה זה אינו החתך המומלץ בשבילך.

חתך אחר, שאכן מיועד לאנשים בעלי מצח גבוה יחסית, מתבצע לאורך קו השיער. על החתך הזה צריך לדעת שני דברים: אחד - וזוהי הבשורה הרעה - חתך כזה משאיר אחריו צלקת עדינה לאורך קו השיער. החתך נעשה בזיג זאג כדי לקבל קו שיער טבעי, הדבר השני, שהוא גם הבשורה הטובה, הוא שכדי להסתיר את הצלקת הזו לא צריך תסרוקת עם פוני. מספיק שהשיער לא יהיה ממש מתוח לאחור.

שני החתכים האלה – זה שמתבצע בתוך השיער וזה שמתבצע על גבול השיער – מספיקים כדי לבצע את הניתוח כולו: גם לסלק את עודף העור, גם להרים את הגבות לכל אורכן וגם להחליש את שרירי המצח.
יתרונם של החתכים האלה טמון ביכולתם לאפשר למנתח לחשוף את כל המבנה הפנימי של עור המצח והגבות. הוא נעזר בחתך כדי לפרוש לפניו את הרקמות כמו מפה, וכך יכול לעבוד בדיוק מירבי שלא מתאפשר בשיטות חתך אחרות.

האם יש אפשרות לחתך קטן?
כן. יש אפשרות לחתך קטן יותר אבל צריך לקחת בחשבון שמבחינת התוצאה מדובר מראש בסוג של פשרה. כדי למתוח, להוציא ולסלק את הכל צריך חתך גדול. דרך חתך קטן אפשר להרים רק את הצדדים של הגבות, ועל ידי כך לשפר את הקמטים בזוית החיצונית של העין. לצורך זה מבצעים את החתך בתוך השיער של איזור הרקות. או בקו השיער.
דרך החתך הזה מכניס המנתח מכשיר דק ושטוח שבעזרתו הוא מפריד בין הרקמות לבין עצם הגולגולת כך שאפשר יהיה למתוח את העור ולהרים את הגבות. להבדיל מהעבודה הנוחה והמאוד מדוייקת שאפשר לבצע דרך החתך הקלאסי, כאן מדובר בעבודה תחת מיגבלות. התוצאה יכולה כמובן להיות טובה מאוד, אבל בטכניקה הזו אי אפשר למשל להגיע לשריר שבין הגבות.

מה זה ניתוח באמצעות אנדוסקופ?
אנדסקופ הוא מכשיר דמוי צינור שמכיל שתי מערכות: מערכת אחת המיועדת למעבר של אור (כי בתוך הגוף שלנו דיי חשוך) ומערכת אופטית, שנועדה לאפשר למנתח לראות גם את הרקמות וגם את מה שהוא עושה.
השימוש באנדוסקופ נועד לצמצם את אורך החתכים והצלקות.

במקרה שלנו – ניתוח להרמת גבות ומצח – מבצעים בין 3 ל- 6 חתכים קטנים בקרקפת, במרחק סנטימטר אחד או שניים מקו השיער הקדמי. דרך החתכים הזעירים האלה מכניסים את המכשירים האחראיים להפרדת הרקמות, חיתוך השרירים והתפרים. את התפרים, שבטכניקה הזו מקובעים במיקום גבוה יחסית, מחברים לברגים. אלה יכולים להיות ברגים מנירוסטה (שאותם מוציאים עשרה ימים אחרי הניתוח) או ברגים נספגים העשויים מחומר שנספג בגוף ושאותם לא צריך להוציא. אפשרות אחרת היא לחבר את התפרים לחורים שקודחים בעצם הקרקפת. למרות שזה נשמע דרמטי, אין הבדל משמעותי בין שתי שיטות הברגים. הבחירה בסוג החומר שממנו עשוי הבורג תלויה במנתח שלך, ובהעדפותיו.

מה היתרונות והחסרונות של האנדוסקופיה?
מבחינת תוצאות הניתוח מדובר בשיטה מוגבלת.
היא מספקת הרמה קטנה מאוד של הגבות, רק תיקון קל של הקמטים במצח ולכן היא נחשבת טובה במיוחד לאנשים צעירים יחסית.
שימי לב: כשמדברים בפלסטיקה על "גיל צעיר" לא מתכוונים לגיל שכתוב אצלך בתעודת הזהות אלא לגיל הביולוגי שלך. כלומר, לגילו ולמצבו של עור הפנים שלך.

החיסרון הגדול של הניתוח האנדוסקופי טמון בחוסר היכולת לסלק את עודפי העור שנשארים כתוצאה מהרמת הגבות. בטכניקה הזו, במקום לסלק את עודפי העור מנסים "לפזר" מחדש את עור הקרקפת על ידי מתיחתו וקיבועו לאחור באותם ברגים. עוזר? כן, אבל לא להרבה זמן. והיתרונות? שניים: היכולת לבטל בדיוק רב את הקמט שבין הגבות, ובאורכם הקטן יחסית של החתכים. מספרם אמנם רב יותר, אבל אורכם קצר יחסית.
שיטות אלטרנטיביות להרמת גבות
חתך לסילוק עודף עור שנעשה בגבול העליון של הגבה
חתך במצח לאורך אחד מהקמטים במצח.

הזרקת בוטוליניום טוקסין : החלשה סלקטיבית של השרירים המרימים את הגבות יעלים את הקמטים במצח. הזרקה באזור זוית העין מחלישה את השרירים המושכים את הגבה כלפי מטה ע"י זה הגבה תתרומם בחלק הצדדי למספר חודשים. הזרקת שומן לחלק התחתון של הגבה אף היא נותנת אפקט של הרמת גבות. באיזה סוג של הרדמה משתמשים בניתוח להרמת מצח וגבות? הניתוח יכול להתבצע תחת הרדמה כללית או בהרדמה מקומית. על סוג ההרדמה מחליטים המנתח והמנותחת ביחד, וכדי להגיע להחלטה שתהיה הכי נכונה עבורך, כדאי שתדעי כמה פרטים חשובים. הרדמה כללית היא הרדמה כללית: לא מרגישים כלום, לא יודעים כלום, לא זוכרים כלום. הוא מנתח, את ישנה, הוא מסיים, את מתעוררת. את חומרי ההרדמה מחדירים דרך אינפוזיה לתוך הוריד, ומבחינתך בזה מסתיים הסיפור. את הזריקות המקומיות שיזריק המנתח לאיזורים המיועדים לחיתוך כבר לא תרגישי. למה הוא בכלל משתמש גם בהן? כדי שיהיה לו קל יותר להפריד את הרקמות, כדי להקטין את כמות הדימום במהלך הניתוח וכדי שאחריו יכאב לך פחות.
כיום, עם ההתקדמות בשיטות ההרדמה, אין גם שום סיבה טובה לסבול מתופעות הלוואי שאפיינו פעם את ההתעוררות מהרדמה כללית. כבר לא מקיאים, לא רועדים, ולא בכלל. המנתחים מעדיפים מנותחים רגועים ושלווים. כלומר, כאלה שישנים עמוק והיטב תחת הרדמה כללית, או כאלה שהורדמו מקומית וקיבלו גם כמות ניכרת של חומרים מרגיעים.
בדרך כלל אלה הם המנותחים לעתיד שדורשים שההרדמה שלהם תהיה מקומית ולא מלאה. למה? כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם מהרדמה כללית. להם לא משנה אם הפחדים שלהם מבוססים או לא. הם מפחדים וממש לא מוכנים "לאבד שליטה".

איך מתבצעת הרדמה מקומית בניתוח להרמת גבות ומצח?
קודם כל מקבלים חומרי הרגעה. אלה יכולים להינתן או דרך אינפוזיה לוריד או באמצעות זריקה לשריר (בישבן).
ומה ההבדלים בין שתי השיטות? הבדל ראשון הוא בלוחות הזמנים: הזריקה צריכה להינתן כשעה לפני הניתוח, האינפוזיה ניתנת ממש לפני שהוא מתחיל. אבל יש עוד: האינפוזיה מאפשרת שליטה טובה יותר של המרדים או המנתח על מידת ההרגעה. רואים שלא נרגעת, מוסיפים עוד. הזריקה לעומת זאת, אינה מאפשרת התאמה לפי מידה.
כמה דקות אחר כך, כשהשפעת ההרגעה כבר ניכרת היטב, מוזרק חומר ההרדמה המקומי. מדובר במספר לא קטן של זריקות (כ - 10 בממוצע): מעל הגבות, בזוויות החיצוניות של העין ובאיזורים המיועדים לחיתוך.

מרגישים אותן? כן. לא כל כך את הדקירה כמו את עצם החדרת החומר. זה כואב? בזמן החדרת החומר כן, מיד אחר כך כבר לא. מה שיכול לנחם אותך אולי היא העובדה המפליאה שאת הזריקות האלה, כואבות ככל שיהיו, לא תזכרי אחר כך. למה? בזכות חומרי ההרגעה שיזרמו בורידייך ושהם אלה שיגרמו לך לשיכחה.

מיד בסיום ההזרקות אפשר להתחיל בניתוח. את החיתוך כבר לא תרגישי בכלל. מה שכן יכול להיות שתרגישי הוא מין סוג של לחץ או לפחות תחושה שמישהו עושה לך משהו בפנים. ולמה כל כך חשוב לדעת את זה מראש? כדי שאם תרגישי משהו, תדעי שזה בסדר. זה לא שההרדמה לא עובדת ותכף יכאב לך. זה בסדר. הכל עובד. הכאב לא יגיע.

איך תדעי איזו הרדמה עדיפה לך?
אם את טיפוס שלו ורגוע, אם את ממש רוצה ללכת לניתוח ואת לא מכווצת וחוששת מפניו, את יכולה לבחור בהרדמה מקומית.
מצד שני, אם יש לך רמת חרדה גבוהה, ואת מוכנה לעבור את הניתוח אבל ממש לא להרגיש/לשמוע/לראות שום דבר, ההרדמה המלאה נולדה בשבילך.
אפשר גם להחליט,מראש, על אופציית ביניים: להתכונן להרדמה כללית (להיות בצום, לעבור את כל הבדיקות הנידרשות ולהיבדק על ידי רופא מרדים) אבל לתת להרדמה המקומית צ'אנס. ילך? טוב. לא ילך? תמיד אפשר לעבור להרדמה כללית.

כמה זמן נמשך הניתוח?
בין שעה לשעתיים.

האם הניתוח דורש אישפוז?
צורך רפואי אין, אבל יש בהחלט מקום לרצון שלך בעניין הזה.
יש נשים שמעדיפות לגמור את הניתוח ואחרי כמה שעות (אחרי שפגה השפעתם של חומרי ההרדמה וההרגעה) ללכת הביתה. אם את נמנית על אלה, דאגי בבקשה שיהיה מישהו/מישהי שיקחו אותך מבית החולים הביתה, וגם – וזה חשוב – שיהיו איתך במשך הלילה הראשון. למה? בגלל שלחומרי ההרדמה וההרגעה יש השפעה מאוחרת, ואת עלולה לחוש חולשה או להתעלף. לעומת זאת, יש נשים שמעדיפות להישאר קצת בבית החולים כי שם הן מרגישות בטוחות ומוגנות יותר. שם יש אחות בסביבה, שם יהיה מישהו מקצועי שיטפל בהן אם הן ירגישו לא טוב, והן גם לא יצטרכו לבקש טובה או להיות אסירות תודה. חשוב רק לזכור שאישפוז עולה כסף, וכל יום שהייה מתוקצב בהתאם.

מה מרגישים מיד אחרי הניתוח?
בשעות הראשונות, כשאת עדיין בחדר ההתאוששות, יש כאבים חזקים. אלה מקבלים טיפול מיידי על ידי משככי כאבים חזקים במיוחד. בשבוע–שבועיים הראשונים יכול להיות שתסבלי מכאבים מינימליים הדומים לכאב ראש. לא מיגרנה, כאבי ראש. כלומר, כאלה שיכולים לחלוף בעזרת אקמול או אופטלגין. את אלה מותר לקחת כל ארבע שעות, אם צריך.
טיפ:
 מרדים יצירתי יוכל לדאוג שלא תרגישי כאבים חזקים מיד אחרי הניתוח. איך? הוא ידאג שתקבלי משככי כאבים עוד לפני שתתעוררי.
Share by: